החכם. היתכן לחכם שישיב הודעת דברי רוח וימלא בטנו מן מחשבות רוח קדים ודברים שאין בהם ממש:
הוכח. לתוספת ביאור יפרש אמריו לומר וכי ראוי להתווכח בדבר שאין בו הנאה ותאמר מלים אשר אין בהם תועלת כי מה לנו בזה הויכוח אם תחכם מאתנו או אנו ממך:
אף אתה. ר״ל הלא אף אתה עם רוב חכמתך תפר היראה כי במה שתאמר שהכל בא מצד המערכה תפר היראה מהמון העם ואף אתה מגרע וממעט התפלה לפני האל כי אם בהיות הכל מצד המערכה אין מקום לתפלה והנה חטאתך רבה מאד:
כי יאלף. אמרי פיך ילמד את עוונך לזולת ר״ל דבר העון אשר בך אשר תחשוב כי שוא עבוד אלהים הנה העון הזה תלמד לזולת לאחוז בה גם הוא: ותבחר. אבל בחרת לשון ערמה להסתיר הדבר במתק אמרי המליצה ולא תאמרנה בפה מלא ותתהפך במלים אולם מתוך הדברים נראה הכוונה:
ירשיעך פיך. אמרי פיך יגידו רשעתך ולא אצטרך אני לאומרה ודברי שפתיך יעידו בך על העון אשר בידך:
הראישון. ר״ל מה תבוז לדברי צופר על כי הוא צעיר לימים ואתה ישיש וכי ראשון נולדת לאדם וכי נבראת לפני הגבעות עד שלא תוקדם לך מי מבני אדם וכאומר מהו אשר הוא צעיר לימים הלא יתכן שקבל אמריו ממי שקדם לך אשר שפט גם הוא מן החוש אשר ראה ברוב הימים:
הבסוד. ואם תתפאר למולו במרבית הידיעה הבאה מפאת החכמה האם התבוננת בסוד אלוה להבין מסתוריו: ותגרע. וכי הגרעת את החכמה מיתר האנשים לקחתה אליך כאומר וכי כל החכמה לקחת לעצמך לך לבדך ואין לזרים אתך:
מה ידעת. מהו החכמה אשר ידעת אתה ואנחנו לא נדע ומה הדבר אשר תבין ואין הבינה ההיא עמנו:
גם שב. כאומר ואם תתפאר בחכמה עם הזקנה הלא אף בנו יש גם איש שיבה גם ישיש הזקן הרבה יותר מאביך ועם כי צופר היה צעיר לימים הנה אמר זה על בלדד או על עצמו:
המעט. מה ותתרעם על היסורין על כי עשית מה מן הטוב והישר וכי מעט היא ממך תנחומין מן האל על מכאוב היסורים מן הטוב וההצלחה שהיה לך מאז אשר קבלת בהם די גמול מעשה הטוב שעשית והנה דבר העון הנמצא בך עדיין היא עמך נסתר וטמון ולא נקית עדיין ממנה ועתה הנה תקבל גם גמול הרעה כאשר קבלת גמול מעשה הטוב והנה הטובה מאז תחשב לתנחומין על הרעה הבאה עתה עליך:
מה יקחך. מה מלמדך לבך לבחש בהשגחה ומה תרמז להשריש בלב אנשים דעה כוזבת:
כי תשיב. אשר תשיב רוח פיך אל ה׳ ותוצא מלין למולו:
מה אנוש. מהו האדם אשר יזכה במעשיו עד שיאמר שה׳ מעות משפטו לעונשו על לא דבר: וכי יצדק. בתמיה והוא כפל ענין במ״ש:
הן בקדושיו. הנה במלאכיו הקדושים לא נתן בהם קיום בעצמם לבל יצטרכו בכל עת השפעת אלוה: ושמים. צבא השמים עם כי זכים ובהירים המה הנה בעיניו לא יזכו וא״כ לכולם ישיג החסרון למולו:
אף כי. כ״ש האדם הנתעב במעשיו והנבאש במעלליו ומרבה לעשות עול כדרך השותה את המים אשר ירבה לשתות די ספוקו על כי אין הדרך לתת בעדו מחיר ואם כל אלה בו א״כ כ״ש הוא שיש לו חסרון רב מול שלימות המקום ב״ה ואיך א״כ יצדק:
אחוך. אגיד לך דבר ושמע אלי וזה אשר ראיתי בעיני אספר לך:
אשר חכמים יגידו. מוסב למעלה לומר אספר לך מה שראיתי בחוש הדבר אשר יגידו החכמים ולא מנעו מלספר מה שקבלו מאבותם:
להם לבדם. החכמים ההם משלו ברוב חכמתם על כל העולם כאלו להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר בתוכם לנחול עמהם איש זר אשר איננו מהם וכאומר הואיל וקבלו הדבר מאבותם ואין דרך האב להשריש דבר כזב בלב הבן והמקבלים היו חכמים גדולים משכילים לבחון האמת הוא או כזב ואף עיני כן ראו בחוש א״כ בודאי אמת נכון הדבר:
כל ימי רשע. וזהו הדבר אשר ראיתי אני מה שקבלו החכמים ההם מאבותם אשר כל ימי הרשע מלאים מפחד עם כי יצלח דואג הוא בכל עת פן יגיעהו הרע ומספר השנים אשר נצפנו להצלחת העריץ ימלאו חלחלה וכפל הדבר במ״ש:
קול פחדים. ואשר יגור יבוא לו כי יבוא באזניו קול פחדים ופתאום עודו ישב בשלום יבוא עליו השודד:
לא יאמין. בבוא עליו החשך לא יאמין בעצמו שישוב עוד ממנו לחזור לקדמותו: וצפוי. והוא נראה אל החרב כי החרב רואהו ובא עליו:
נודד. והוא נודד ממקומו בעבור הלחם לבקש איה ימצאנה: ידע. יודע הוא בעצמו שיום החשך יהיה נכון ומתקיים בידו כי בעצמו ישפוט אשר כלתה אליו הרעה ובעבור זה יוסיף לדאוג בכל עת:
יבעתוהו. הצרות יחרידו אותו: תתקפהו כמלך. הצרה תאחוז אותו בחוזק כמלך האוחז בממשלתו: עתיד לכידור. מזומן הוא להיות דומה לכידור נע ונד ומטולטל ככדור הזה כמטולטל ונזרק מיד ליד:
כי נטה. על אשר נטה ידו אל ה׳ לבזות כלפי מעלה בנטיית היד והיה מתגבר עצמו למולו כי חשב אשר כוחו ועוצם ידו ע ה לו את העושר:
ירוץ אליו. היה רץ מול ה׳ בצואר זקוף ובגאוה בעבור עובי גופי מגניו אשר עליו ר״ל על כי היה בוטח ברוב חזקו ותקפו:
כי כסה. כי התענג בדשן נפשו להשמין את בשרו עד כי כסה פניו בחלבו ועשה על כסליו כפולים כפולים מרוב השומן והמה נראים כשפתי הפיות ובעבור רוב הטובה גבהה לבו ובטח ברוב חזקו לבזות כלפי מעלה:
וישכון. שכן בערים נגזרות ונחרבות כי בנה אותם לעצמו כדרך הגדולים אשר יבנו ערים נחרבות להיות להם לשם וכמ״ש (לעיל ג) הבונים חרבות למו: בתים. שכן בבתים אשר לא היו ראוים לשבת בהם אשר הוכנו והוזמנו להיות גלים ודגורין כדרך החורבות:
לא יעשר. ובעבור זדון לבו לא יעמוד עשרו ולא יתקיים חילו והוא כפל ענין במ״ש: ולא יטה. לא יהיה נטוי מהם לנפול בארץ תכליתם והשלמת גמולם כ״א על ראשם יחול ויקבלו הגמול משלם:
לא יסור. לא יהיה עוד נעזר לשוב לקדמותו: יונקתו. ענפיו הרכים תיבש אותם השלהבת עד שיסירו ממקומ׳ וינועו ברוח פיו של המנשב כדרך דבר היבש אשר לרוב קלותו יתנדנד ברוח קימע׳ ר״ל בדבר קל יאבד הצלחתו:
אל יאמן. התועה ללכת בדרך שוא לא היה מאמין אשר תמורתו תהיה שוא ר״ל שגמולו יהיה כמפעלו:
בלא יומו. לזה תמלא ותושלם זמנו בלא זמנו ר״ל ימות קודם זמנו: וכפתו. ענפיו לא יהיו רטובים ר״ל לא יבא טובה לזרעו אחריו:
יחמוס. מי שבידו להסיר הוא יסיר זרעו בסבה קלה כגפן הזה המסיר בסרו במעט סבה: וישלך. והוא ישליך זרעו מהר כזית המשליך מהר נצתו והוא כפול ענין במ״ש:
כי עדת וגו׳. כי כן ראוי שתהיה עדת חנף יחידי ולא ימצא בה לא בנים ולא בנות: ואש. חרון אף ה׳ הבוערה כאש תאכל האהלים הבנוים בממון שוחד:
הרה עמל. כמו שהרה עמל כן ילד און ר״ל כמו שהלידה היא לפי ההריון כן הגמול לפי המעשה: ובטנם. הלב נתון בבטן הלא היא הכינה המרמה ולזה יקבל גמולו משלם באין מחסור (העולה מהמענה ההיא כי ישיב אמריו לומר לאיוב איך תאמר לא חטאתי הלא בדבריך אלה תחטיא עוד את אחרים כי תשריש בלבם את מכשול עוונך לחשוב שאין משגיח והנה רעתך רבה ועל אשר יתרעם על היסורים בעבור מעשה הטוב שעשה ישיב לומר הלא מאז קבלת עליהם גמול וחוב העון עדיין הוא בידך ותקבל גמול בהיסורים האלה ויוכיח על ההשגחה ממפלת הרשעים מבלי תקומה ואף בימי טובתו חמלא נפשו מחלחלה וישפוט בכל עת אשר הרעה תבוא עליו אשר לא כן בנקי וצדיק):
